אלכוהול לעניים ואלכוהול לעשירים

 
 
אלכוהול‌‌ מלווה את האדם בתרבויות רבות 
עוד טרם ‌‌היתה‌‌ היסטוריה‌כתובה. 
למעשה, אלכוהול הוא החומר הפסיכו אקטיבי 
הראשון‌שהאדם למד לייצר. למרות שהחומר 
הפעיל בכל המשקאות‌האלכוהולים‌‌ הוא זהה 
(מולקולת האלכוהול) ההבדלים בריכוז‌‌ 
המשקה, בחומרי המוצא והטעמים הנלווים 
יצרו את גלריית‌האלכוהול העצומה 
שאנחנו מכירים היום.

 

 
באופן טבעי, ב‍‍הרבה‌תרבויות היו דפוסי שתיה שונים בין המעמדות‌‌ השונים‌‌. 
בעולם‌הגלובאלי של היום מרבית הדפוסים האלה‌‌ ‌‌ה‍‍טשטשו‌‌, אך מי‌‌ 
שיתבונן היטב יוכל גם היום למצוא להם הדים.‌‌ ‌ 
 

שאלה של כסף‌ 

היום הגורם המשמעותי ביותר שמבדיל בין הרגלי‌‌ ‌‌השתיה‌‌ של‌‌ 
'העניים' ל'עשירים' הוא כסף. בסופו של יום הפערים במחיר‌‌ ‌‌בין‌‌ 
משקאות‌‌ ‌אלכוהול‌ים‌‌ יקרים וזולים עשויים להגיע לאלפי אחוזים‌‌ 
(ואלפי דולרים)‌‌. זה המקום לציין שכמעט לכל משקה יהיו גרסאות‌‌ 
זולות ועממיות ומנגד גם גרסאות יקרות שרק בעלי ממון יכולים‌‌ 
להרשות לעצמם. הדוגמה הכי טובה בהקשר הזה היא כנראה‌‌ 
הדוגמה של ה‌יין‌. כל שכבות האוכלוסייה בהרבה מאוד תרבויות‌‌ 
לאורך רוב ההיסטוריה שתו יין.‌‌ ‌‌אך בתקופה מסוימת הוא הפך‌‌ 
למשקה אנין יותר שאפיין אנשים עשירים ומשכילים יותר ולפי מחקר‌‌ 
שנערך בבריטניה המאפיין הזה עדיין נוכח.‌‌ ‌‌היום ניתן למצוא יינות‌‌ 
מאותו זן, למשל יין‌‌ ‌קיאנטי‌, בעלות עממית של כמה יורו ומנגד‌‌ 
מהדורות נדירות של היין במאות יורו. מה שנכון ליין‌‌ ‌‌נכון במידה‌‌ 
דומה גם למשקאות כמו‌‌ ‌ויסקי‌, ‌וודקה‌, ‌ג'ין‌, ‌ברנדי‌, ‌רום‌ ועוד.‌‌ ‌ 

בירה להמונים‌ 

אם בכל זאת מחפשים משקה שמאז ומעולם היה נחלת המעמדות‌‌ 
הנמוכים כנראה שהתשובה תהיה‌‌ ‌בירה‌ (ולא שהמעמדות הגבוהים‌‌ 
התנזרו מ‍‍הבירה‌‌ או שאין ל‍‍ה‌‌ גרסאות מיוחסות). הבירה המוכרת לנו‌‌ 
היום התפתחה באירופה‌‌, אך העיקרון של משקה המבוסס על‌‌ 
תסיסה ראשונית של דגנים רווח גם בחלקים אחרים של העולם.‌‌ 
הכנת בירה לא דורשת, באופן יחסי, לוגיסטיקה מורכבת (אין תהליך‌‌ 
זיקוק) וחומרי הגלם להכנתה הם דגנים, שמרים ומים (בסיסי בדיוק‌‌ 
כמו לחם). את הבירה היה קל וזול להפיק ומראשית ימי הביניים‌‌ 
הבירה (על גרסאותיה הרבות)‌‌ ‌‌היתה‌‌ מרכיב יסודי בחיים של‌‌ 
האנשים הפשוטים באירופה. כולם שתו אותה, כל הזמן. למעשה‌‌ 
לדעת היסטוריונים במשך כל ימי הביניים אירופה‌‌ ‌‌היתה‌‌ שיכורה. עד‌‌ 
כמה שזה ישמע לכם משונה, הבירה שימשה תחליף למים. נסביר:‌‌ 
אחרי התפרקות האימפריה הרומי‍‍ת‌‌ אירופה חוותה נסיגה‌‌ מנהלית‌‌ 
וטכנולוגית‌‌. במרבית הערים לא היו תשתיות ביוב ומרבית המים‌‌ 
הזמינים בערים הצפופות פשוט לא היו ראויים לשתייה. הבירה,‌‌ 
שכזכור מופקת באמצעות בישול,‌‌ ‌‌היתה‌‌ ראויה לשתייה. בנוסף,‌‌ 
לבירה יש ערך קלורי רב והעניים באותם ימים לרוב לא היו אוכלים‌‌ 
יותר מארוחה אחת ליום. גם במובן הזה הבירה‌‌ ‌‌תרמה את חלקה‌‌ 
וכולם שתו אותה מילדים רכים, דרך נשים וזקנים. טוב, לא היו הרבה‌‌ 
זקנים (רוב האנשים לא חיו מעבר לגיל חמישים). למרבה המזל‌‌ 
צריכת הבירה של אירופה התמתנה, אך גם היום במערב ומרכז‌‌ 
אירופה היא המשקה האלכוהולי הנפוץ והנגיש ביותר (גם כלכלית)‌‌ 
וחלק מהדפוסים הקדומים של אירופה עדיין מהדהדים גם היום.‌‌ 
אפשר לראות את זה יפה במוסד המסבאה האירופאית ובעיקר‌‌ 
בפאבים של אנגליה ואירלנד. לפאבים מורשת עתיקה שמשמרת‌‌ 
דפוסי שתיה שמקורם בימי הביניים (באנגליה אפילו תמצאו כמה‌‌ 
פאבים שפועלים, ברציפות, מאז ימי הביניים). האנשים הפשוטים‌‌ 
נהגו לסגור בפאב את יום העבודה והרבה מאוד מהם עושים זאת גם‌‌ 
היום ולרוב באמצעות כוס בירה.‌‌ ‌‌אחרי שזה נאמר, יש חשיבות‌‌ 
לתקופה ולאזור, למשל,‌‌ ‌‌באזורים הצפוניים של אירופה והאימפריה‌‌ 
הרוסית, מילאו תזקיקי ה‌וודקה‌ תפקיד דומה לזה ‌‌של הבירה. מנגד,‌‌ 
במקומות כמו יפן, אליהן הבירה הגיעה בשלב מאוחר יותר, היא‌‌ 
החלה את הפופולריות שלה דווקא בקרב המעמדות הגבוהים.‌ 
אזהרה: צריכה מופרזת של אלכוהול מסכנת חיים ומזיקה לבריאות